ערכת הישרדות לדוכניסט- רקע והקדמה

שלום לכולם!
ארז ואני עכשיו לא בארץ.. אנחנו בטקסס מבקרים משפחה ומטיילים.
כמובן שהלפטופ איתי בכל מקום, ואנחנו עובדים על אתר האינטרנט שלנו ומתכננים את העתיד ובעיקר אוכלים המון בשר (טקסס, ככה זה פה).

הבוקר קראתי בבלוג של מיה לנדאו פוסט מצויין ומעניין שעוסק בעונת הירידים המתקרבת. מי שלא מכיר את מיה- הנה הלינק לאתר שלה: http://maya-landau.blogspot.com/
מיה היא יועצת שיווק מוכשרת ומוכרת שמתמחה בייעוץ לנשים עצמאיות בעלות עסקים במיוחד בתחום הסטיילינג והעיצוב.

אני מאוד ממליצה לקרוא את הבלוג שלה גם אם אין לך עסק, יש לה נקודת מבט מאוד כנה ואמיתית ובעלת המון ניסיון על איך זה להיות אשה, בעלת עסק ועסוקה בכלל בעולם שלנו.

נחזור לעניינינו- מיה פרסמה פוסט על עונת הדוכנים שמתקרבת- ירידים של פסח, ואחריהם כל הירידים של הקיץ. יש שם המון עצות חכמות וחשובות, וראיתי לנכון לכתוב תגובה, רק שתוך כדי הכתיבה פתאום צצו לי כל מיני פרטי מידע שרציתי לחלוק- קצת יותר מהכמות המומלצת לתגובה בפוסט, טיפה נסחפתי, אחרי הכל יש לי בלוג משלי ואני לא ממש כותבת בו המון לאחרונה..

אז הנה לנו פוסט על ירידים- פוסט פוסט טראומה אם תרצו :)
עם הזמן וההמלצות סביב אני אוסיף עוד ועוד מידע לפוסט הזה כדי שיהיה רלוונטי גם לעונה הבאה ואלו שאחריה אולי ..

בקיץ האחרון (2011) ארז ואני בילינו את רוב זמננו באחד משלושה מקומות:
1- חדר העבודה שלנו והמחסן.

מכינים המון סבון ליריד

2- באוטו הקטן שלנו מוקפים בארגזים

אוטו קטן הרבה סבון- שרדר לפני מהפכת הכתר פלסטיק

3- ביריד. במתחם התחנה בנווה צדק, או בדיזינגוף סנטר או ביריד אחר כלשהו.

ימי הירידים

זה היה הקיץ שבו עבדנו בהמון המון ירידים, לפחות פעמיים בשבוע כל שבוע. המון. המון המון.


לרשותנו עמד רכב קטן ואדום, דייהטסו שרייד, המכונה שרדר האיום.
ארגזי כתר פלסטיק, שולחן מתקפל, שני כסאות חוף ישנים, ושני מדפי עץ של איקאה שצריך לפרק ולהרכיב כל פעם. היה קשה, היה כבד (בעיקר לארז) אבל היה כיף, והיה דוכן יפה...

הסטנדים של איקאה והבאנר המיתולוגי שלנו, שהכינה אבישג ממכופתרות 

בפוסט הזה אני רוצה לשתף את כל מה שיש לי לספר על החוויה, על עונת הדוכנים, טיפים מהשטח וכל מה שאצליח לדחוף בחינניות לבלוג. זה פוסט בעברית למרות שהחלטתי לכתוב באנגלית בבלוג ואולי התרגום יגיע בהמשך.

מתחילים-
אז למה בכלל להשתתף ביריד?
זאת התלבטות נכונה מכיוון שלא תמיד משתלם להשתתף ביריד. יש לזה צדדים חיוביים ושליליים, למשל-


למה לא? תמצית הרשימה המאוד ארוכה:
-  שמש, חם ומעייף
- חלק מהסחורה נהרסת מלהיות בחוץ
-  לא בטוח שנכסה את ההוצאה
- במקום יום עבודה בסטודיו אני עומדת פה, בחום, בשמש, מתעייפת ולא בטוח שאני אכסה את ההוצאה.
- זה סיפור לוגיסטי מהגיהנום- להכין מלא סחורה, לארוז את הכל, לדחוס באוטו,  לפרוק, לסדר, לפרק, לארוז לדחוס לאוטו, לפרוק בסטודיו לסדר ויא-אללה איזה מעייף זה!
- זה לא רק היום של המכירה- זה השבוע שקודם לה שעובדים במרתון להכין מלא סחורה

ויש עוד ועוד סיבות למה לא.. בקיצור- זה המון מאמץ ואין ביטחון שנכסה את ההוצאה ונרוויח מספיק כדי לומר שהשתלם לנו. מלחיץ.

למה כן? כמה גורמים חשובים מאוד לעסק קטן
- חשיפה - לירידים הנכונים באים בעלי חנויות, סטייליסטים, לקוחות פוטנציאלים ובלוגרים.
- גורל- מידי פעם האדם שראה אותך ביריד הוא זה שישנה לך את הכיוון בקריירה. למשל- באחד הירידים הראשונים שלי פגשתי את מירילה (מהחנות בכפר תבור) והיא פשוט הכריחה אותי להתחיל לעבוד עם חנויות. למה חשבתי שאני לא יכולה למכור לחנויות? אין לי מושג- היא שברה לי את המחסום הזה ואני מוקירה תודה עד היום.

זאת רק דוגמה אחת-

אי אפשר לדעת את מי נפגוש כשנצא החוצה עם המוצרים שלנו 

- היכרות עם עוד מעצבים- מינגלינג- מכירים יוצרים, מפיקים, קניינים ואנשי תקשורת, קשרים חשובים ואנשים שלומדים מהם המון, נהנים בחברתם ואולי מפתחים יחד דברים חדשים..

חברים בעבודת יד, בתמונה מימין בכיוון השעון: 
חן המתוקה מצ'וקה קפקייקס, אבישג קופלמן היפה ממכופתרות, אמנון התופר המוכשר מפשוט, נומינום המתוקה שעשתה לנו ימי חמישי שמחים (מיוסיושרון), עידו דרור והאהילים המדליקים, בנות גילן היפיפיות של קרן גילן, ושרון יקירתי - חלק חשוב בצמד המוכשר יוסיושרון. 
אלו חלק מהאנשים שעשו לנו קיץ שמח בירידים!


- עושים כסף- מוכרים מוצרים. להכין משהו במו ידייך ואז למכור אותו זה אחד הסיפוקים הגדולים. כסף דוכנים הוא לא ענק אבל זה מעולה ונחוץ וחשוב.
- ניסיון - בהקמת דיספליי, במכירה , בהתמודדות עם התנגדויות.
- ובקטנה- אם יש לך בלוג או אתר או אפילו עמוד בפייסבוק, כל יריד הוא חומר לפרסום וסיבה למסיבה.
- ואסור לשכוח את השיווק- מפיק טוב ישווק ויפרסם את היריד וגם את המשתתפים בו. יש כאלה שעושים עבודת יח"צ מקיפה ומכניסים אייטמים לעיתונים ומגזינים.

אבל הכי כיף זה-
-  הלקוחות - אולי הכי חשוב- אנחנו רואים וחשים את המפגש של היצירה שלנו עם אנשים.
פוגשים לקוחות מכל הסוגים, תגובות שונות ומגוונות, מהתלהבות חסרת רסן עד אדישות, גם לקפקייק קטן וריחני (באמת אני לא מבינה איך אפשר להשאר אדיש לקפקייק, קטן, ריחני!)

 האנשים המקסימים שעושים את לטיקה.  כן- יש שם חתן וכלה :)

אז החלטנו לעשות ירידים- מה עכשיו?
איך מוצאים יריד?
קודם כל צריך לאתר את הירידים בהם תרצו להשתתף. לא חסרים פרסומים באינטרנט: יש את פורום ירידים ודוכנים בתפוז, ויש ירידים יותר בוטיקיים שבדרך כלל לא יפורסמו שם. ויכול להיות שיפנו אלייך בעקבות עבודת שיווק בפייסבוק וכו, יש ירידים קטנים בחברות הייטק שונות וארגונים גדולים (היום רובם מאורגנים ע"י חברות הפקה) ויש ירידים קבועים כמו בנחלת בנימין או שוק האיכרים בירושלים.
צריך להקדיש יום לחיפוש חומר ולמחקר, לראות תמונות, לשלוח מיילים למפיקים וההצעות יתחילו לזרום למייל ולא יפסיקו- מארגנים תמיד מחפשים עסקים מעניינים, מקצועיים, עם דוכן יפה ומוצרים יפים.

הטריק- לבחור את הירידים שמתאימים לעסק שלך- השתתפות ביריד זה המון מאמץ וצריך שהוא ישתלם. לא כל אירוע מתאים לסוג העסק שלך.
לפעמים יודעים מראש אם המיקום, האווירה ומה שמתוכנן יתאים למוצרים או לא. כדאי להתחיל עם התנסות ולחרוש כמה סוגי ירידים שונים כדי להכיר את הקהל והאווירה מתאימה לך. מה שחשוב הוא ללמוד מהר ולא לחזור אל מקומות שלא עושים לך טוב.


יוצא לי פוסט ארוך מאוד- אני מחלקת אותו לפרקים. בקרוב הספר.. :)

אגב, הזמן הטוב לחפש ירידים הוא החל ממרץ- ומוקדם מזה אפילו, כדי שבפסח ובתחילת הקיץ תהיו מנוסים ותמצאו את המקום הנכון להיות בו. (זה טיפ לשנה הבאה..)

מי שמעוניין לשאול אותי ולהתייעץ בנושא- שלחו מייל, ותגיבו לפוסט אני אשמח להתייחס ולענות על הכל באהבה!

נתראה בפרק הבא..
מזי